בין זיכרון לאחריות: מחשבות על הנדסה, מוסר ואנושיות ביום השואה
הזיכרון לא נשאר רק בעבר. הוא פוגש אותנו ישירות בשאלות של ההווה והעתיד.
יום השואה הוא רגע לעצור, לזכור ולהתכנס. אבל עבורנו, כאנשי אקדמיה, מדע והנדסה, הוא גם רגע של חשבון נפש.
תזכורת לכך שידע, מתקדם ומדויק ככל שיהיה, מקבל משמעות רק מתוך הבחירות האנושיות שמלוות אותו.
השואה לא הייתה רק תוצאה של שנאה, אלא גם של שימוש קר, מחושב ומדויק בידע, בטכנולוגיה וביכולות הנדסיות.
דווקא משום כך, האחריות שלנו היום גדולה מתמיד: לשלב בין מצוינות מקצועית לבין מצפן מוסרי ברור.
בעולם שבו טכנולוגיות מתקדמות מתפתחות בקצב מסחרר: מבינה מלאכותית ועד מערכות אוטונומיות, השאלות האתיות כבר אינן שוליות. הן חלק בלתי נפרד מהעשייה.
כל פיתוח טכנולוגי הוא גם בחירה ערכית: את מי הוא משרת, מה הוא מקדם, ואיזה עולם הוא עוזר לעצב.
בטור מיוחד ליום השואה, פרופ' תמר רז-נחום, נשיאת המכללה, כותבת על החובה שלנו לא רק לזכור, אלא גם לפעול.
לחנך דור של מהנדסות ומהנדסים שמצטיינים לא רק בידע, אלא גם באחריות, ברגישות וביכולת לשאול: לא רק האם אפשר אלא האם ראוי.
כי בסופו של דבר, הזיכרון הוא לא רק עבר, הוא מצפן לעתיד.
והבחירה בידיים שלנו.
תמונה: פסי הרכבת בכניסה לאושוויץ | צילום: יוסי זליגר, פלאש 90
