"נביא הזעם" - ראיון אישי עם נשיא המכללה, עוזי וכסלר

 

 

 

 

"בואו אספר לכם משהו. בסוף 96' היה דיון אצל ראש העירייה דאז אהוד אולמרט והציגו בפניו את הרכבת הקלה. כאשר שאל מתי הרכבת תיסע אמרו לו שזה יקרה ב-2001. אבל אולמרט הוא פוליטיקאי, כך שהוא ביקש הנחה לשנת 2000. ונחשו מה - הוא קיבל אותה, על הנייר. היום, 11 שנה אחרי כן, עדיין אין רכבת".
לא רבים האנשים בעיר שמכירים באופן כה עמוק את הפרויקטים הגדולים בירושלים כמו עוזי וכסלר - אבי תוכנית ספדי ואינספור מיזמים בתחומי הבנייה, החברה והכלכלה. בראיון מיוחד תוקף מי שהיה יו"ר מינהל מקרקעי ישראל ועמד בראש כמה וכמה חברות בת של העירייה את התנהלות הממשלה והעיריות בעבר שלדבריו "חיות על מילים". גם העתיד שהוא מציג אינו סימפטי.  "אם לא נתעשת יהיה לנו ראש עירייה ערבי", הוא מזהיר.

 

זו קרוב לודאי אחת התקופות הכי מספקות בחייו של וכסלר. בקרוב הוא עומד לפרוש מכהונתו כנשיא המכללה להנדסה ירושלים, שאותה ייסד  לפני 12 שנה. במקביל הוא מתכוון להמשיך בעשייה בקרן שרובר ובמכללה, אך בתפקידים אחרים.
וכסלר (72), נשוי לדניאלה, שופטת בדימוס, ואב ולרבעה. את דרכו הציבורית החל בשנת 1978 כשמונה לגזבר העירייה, תפקיד שבו כיהן עשר שנים. בהמשך הקים וניהל יחד עם טדי קולק, שאותו הוא מכנה "אבי הרוחני", את הרשות לפיתוח ירושלים והיה שותף בהקמת תאגיד המים העירוני, 'הגיחון'.

בשנים 1994-1996 כיהן וקסלר כראש מנהל מקרקעי ישראל וזמן לא רב לאחר מכן הקים את המכללה להנדסה. מאד 1992, עם הפסקה קצרה באמצע, הוא משמש כיו"ר קרן שרובר - הגוף המטפל בעיזבונה של המיליארדרית גיטה שרובר.
"אני משוכנע שמהמכללה הזאת עוד ייצא בעתיד ראש ממשלה", הוא אומר בגאווה ומצביע על השלט 'כאן יבנה הקמפוס החדש' שניצב בחצר.

נראה כי מכל עיסוקיו הנכבדים במשך השנים המכללה היא זו שמעניקה לו הכי הרבה נחת.

"אף אחד לא חשב שצריך כאן מכללה ואף אחד לא האמין שהיא תצליח. עכשיו, כשברור שהיא הצליחה, אנחנו מתקדמים אל השלה הבא ועומדים לבנות קמפוס של 40 אלף מ"ר".

 

כמי שחתום על חלק נכבד מהפרויקטים הגדולים ביותר שנבנו בעיר בעשרות השנים האחרונות, וכסלר דואג ממה שהוא מכנה 'אי הבנה של תפיסה אסטרטגית'. "יש לי הרבה קבלות על פרויקטי תשתית. השארתי בעיר מעט מאד מצבות", הוא מצהיר וממהר לספק הצצה נדירה לתחילת ההליכים של הקמת הרכבת לתל אביב. "אני ויעקב גדיש ז"ל (ממנסחי הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל, ח"ר) נלחמנו אז לעשות שינוי בתוואי. אילו הוא היה מתקבל אין ספק שכבר מזמן היתה רכבת כבדה בעיר ובהרבה פחות כסף. לפרויקט הזה יש חשיבות אדירה. חיוני שיהיה חיבור  רכבת לירושלים".

"בשנת 98' התחייבנו שזה יקרה עד 2003, אבל גם אם זה יהיה ב-2017 עדיין יש כאן 14 שנים מבוזבזות. היות שגם שתאריך שנקבע זה יקרה בתאריך - ואת זה אמרו לי אנשים ברכבת - אלא אולי ב-2022, מדובר בכמעט 20 שנה שירדו לטמיון. הרבה מאד אנשים לא היו עוזבים את העיר הזו ב-20 השנים הללו אילו היה להם אפשרות להגיע לעבודה באזור המרכז ולחזור בערב לירושלים. הרי יש יתרון עצום למגורים בעיר הזו". וכסלר מותח ביקורת גם על התוואי עצמו. "היה לנו רעיון שתחנת הרכבת תהיה בגן העצמאות. הרי יש משמעות תיירותית אדירה לכמות האנשים שיוכלו להגיע לירושלים וללכת ברגל לעיר העתיקה. במילא כבר חופרים 18 קילומטר מנהרה. מה הבעיה לעשות עוד שלושה קילומטרים למרכז העיר?"

"כי הבטיחו לזכיינים של הרכבת הקלה שהרכבת הכבדה לא תתחרה בהם. אז התוכנית שלהם היתה שהבאים מתל אביב יירדו בבנייני האומה ויעברו לקרונות הקלה. זו הצצה על הקצה המזלג על התהליכים שהתקיימו כאן.

"חסרה אצלנו תפיסה אסטרטגית, כי כל שר רוצה לדעת איפה הסרט שהוא יגזור. בתשתיות אין דבר כזה - אלו תהליכים ארוכים. את פרויקט ממילא התחלתי לפני שלושים ומשהו שנה".

גם על פרויקט הרכבת הקלה יש לווכסלר אנקדוטה שמלמדת רבות על אופן קבלת ההחלטות בעירייה. "בסוף שנת 96' התקיים דיון אצל ראש העירייה דאז אהוד אולמרט שבו הציגו לו את פרטי התוכנית של הרכבת הקלה. בסוף הדיון שאל אולמרט מתי הרכבת תתחיל לנסוע ואמרו לו שהקו הראשון יהיה מוכן בשנת 2001. כשהוא ביקש שיגמרו את זה עד 2000 אמרו לו מיד 'בסדר, זה יהיה ב-2000'. למחרת כתבתי לאהוד שמרמים אותו ושהרכבת לא יכולה לנסוע ב-2000. אמרתי לו שהתארגנות נכונה אפשר להגיע לקו הראשון בין 2003 ל-2005. ואז נגמר חלקי ברכבת הקלה.

"עצוב מאד מה שקורה פה", הוא מוסיף. "אני מניח שהקו השני יהיה מוכן בשנת 2005. אתה מבין על מה דיברנו אז, איפה אנחנו נמצאים היום ומה קורה בינתיים בעיר?"

 

על פי הערכותיו של וכסלר כ-70 אחוז מהסטודנטים במכללה להנדסה מגיעים מאזור חיוג 02. שיעור דומה נשאר בירושלים לאחר סיום הלימודים. עם זאת הוא מודאג מהיצע התעסוקה למהנדסים שהוא מטפח.

"בריחת מוחות היא מכה ידועה בירושלים", הוא אומר. "אין ספק שהרבה צעירים עוזבים את העיר בגלל התעסוקה. הבירה נמצאת בתחרות קשה מאוד עם אזור המרכז וההתייחסות הממשלתית לעיר נעשית במידה רבה מהפה לחוץ. מעט מאד דברים אמיתיים נעשים".

"ראיתי אתמול פרסום על דירת ארבעה חדרים ביישוב קרוב לקו הירוק ב-850 אלף שקל. הם יכולים להציע מחיר כזה, חצי מהמחירים בפסגת זאב, כיוון ששם לא שילמו עבור הקרקע והפיתוח. כשאתה קונה דירה בפסגת זאב המחיר מושפע רבות מעלות הקרקע והפיתוח.

"מדוע אני נותן את הדוגמה הזו? אני מעריך כי למעלה מ-50 אחוז מתושבי ההתנחלויות סביב העיר הם ירושלמים שפשוט לא מצאו כאן דיור".

כשהוא מדבר על מחירי הדיור הגבוהים בירושלים ניכר שמשהו מדגדג לו. הפתרון שלו כבר היה מונח על שולחנם של מקבלי ההחלטות אך נגנז כלאחר כבוד ונשלח לפח האשפה של ההיסטוריה.

"אני אבי הרעיון ל תוכנית ספדי לבניית עשרות אלפי יחידות דיור במערב העיר, וזו אבהות שאני גאה בה", הוא יורה. "היא היתה אמורה לקדם בנייה איכותית בירושלים שתיתן תשובה לצעירים בעיר.

"צריך להחליט על סדרי עדיפויות. אם אתה קובע שירושלים היא הדבר הכי חשוב, אתה עושה תוכנית של מערב ירושלים, מעמיס את התשתיות על המדינה ומבטיח כך שמחיר הקרקע ומחיר הדירה למשתכן יהיו אטרקטיביים".

"אין מחר, זה כבר אבוד. כדי להביא אותה לבינוי יצטרכו כל הפוליטיקאים שיתנו לזה יד להבין שאף אחד מהם לא יהיה בחנוכת הבית. הם אומרים, 'אני אעשה כדי שהוא יהיה זה שיפתח את זה?'' צריך להבין שרק פרויקטים בסדרי גודל של ספדי יכולים לשנות עיר".

כשווכסלר מדבר על הפוליטיקאים הוא נזכר בערגה ממרומי גילו בפוליטיקאי אחד שלא היה כמו כולם. "קולק לא שאל אף פעם מי יחנוך את הפרויקטים. לדאבוני הוא לא הגיע לפתוח את בית העירייה, כי הוא אמר שלא ייכנס לבניין בחודש האחרון לכהונתו".

"מאז כולם חיים על מילים. זו רוח התקופה. כשאנשים עשו רע בעיני אלוהים היה מבול והחליפו את האוכלוסייה. אולי אנחנו קרוב למועד מועד - בסוף יהיה מבול, אבל של מילים. כולם מדברים על אבל יש פחות מעשים".

"לא יהיה הוגן לדבר עליו. האדם נמצא במצוקה".

"ההתייחסות של ברקת חיובית. אחרי ראש העירייה הקודם, שאמר שהוא לא רוצה לדעת על קיומה של המכללה - פחות או יותר במילים הללו - ברקת בא מתוך יחס חיובי".

 

"אני בטוח שהם לא עושים מספיק. מדברים על מרכזיותה של ירושלים ואני יכול לתת דוגמאות רבות לכך שהמרכזיות הזו לא קיימת.

"במשרדי הממשלה ובמוסדות הציבור שעזבו את ירושלים בשני העשורים האחרונים היו אלפי מקומות עבודה. פרויקטים לאומיים יכלו להביא שינוי גדול לחזק את ירושלים, אבל לא נעשו".
וכסלר בוחר לספק הצצה נוספת לפרויקט שהיה יכול לשנות את עתיד העיר ונתקע מסיבות בלתי ענייניות. "לפני לא מעט שנים הייתה תוכנית לבניית שלושה היכלי משפט בארץ, מתוכם אחד בירושלים. משרד המשפטים אמר שהוא מוכן לתקצב אותם, אבל לא את כולם יחד, אלא אחד אחד. נפגשתי עם שר המשפטים דאז יוסי ביילין והסברתי לו שהיכל משפט במרכז העיר יחולל שינוי שישפיע על כל האזור. כיום יש בירושלים כ-13 שנמצאים כל אחד במקום אחר, כך שאין לעורכי דין סיבה להתרכז במקום אחד. כשיהיה היכל משפט במרכז העיר הוא ייתן סיבה למשרדי עורכי דין לבוא לאזור.

"שאלו אותי איפה אני רוצה להקים את ההיכל ואמרתי 'גן העצמאות'. ביילין הבטיח לי שאם אביא תוכנית בתוך שנתיים ההיכל הירושלמי ייבנה ראשון. אני פספסתי את המועד והבאתי את התוכנית אחרי אישור התב"ע רק אחרים שנתיים ושבועיים. הבעייה היא שבינתיים הממשלה התחלפה ושר המשפטים החדש היה מאיר שטרית. ישבנו איתו והחבר'ה לחשו לו שזה לא כדאי. למה לא? כי בירושלים צריכים למסור בסוף את כל המבנים בחזרה בעוד שבתל אביב הם מקבלים את ההיכל החדש כמבנה תוספתי למערכת.

"אתה מבין? כולם שם סוחרי נדל"ן. זו דוגמה לפרויקט שיש לו כבר תקציב ואפשר לממש אותו ולחולל דבר כל כך משמעותי במרכז העיר. ומה קורה בסוף? איפה כל המילים על 'ירושלים לימיני ושמאלי'? הכל קשקוש.

"אם היתה תחנת רכבת במרכז העיר וגם היו בונים היכל בתי משפט, אפשר להבין לאילו גבהים היה האזור הזה נוסק".

 

וכסלר גדל בבית דתי והתחנך בישיבה המיתולוגית 'כפר הרוא"ה' ובישיבה התיכונית חורב. בגיל צעיר הוא הסיר את הכיפה אך נראה ששמר את האמונה. "אני חושש רק מהקדוש ברוך הוא", הוא מצהיר. עם זאת הוא סבור שיש לנתק בין דת למדינה, לטובת החרדים והחילונים גם יחד.

לטענתו, זליגת חרדים לשכונות חילוניות לא צריכה להטריד את התושבים המקוריים. יש לו גם הסבר מקורי לטענתו: "העובדה שחרדים יוצאים מירושלים לבית שמש זו מהפיכה, וכך גם העובדה שנשים חרדיות יוצאות היום לעבוד במספרים גדולים ובמקצועות אקדמאים. אין לי ספק שהחברה החרדית תשתנה, אם כי לא ביום אחד".

מה שכן מטריד את מנוחתו הוא המאזן הדמוגרפי בעיר שמשתנה בצעדי ענק. "אני מקווה שעוד 30 שנה היא תהיה עיר עם יותר אוכלוסייה ועם רוב יהודי יותר יציב. ב-10-15 השנים האחרונות שיעור האוכלוסייה הלא יהודית עולה בחצי אחוז עד 0.7 אחוז בשנה.

"הפחד הגדול שלי הוא מהיום שבו הפלסטינאים יחליטו שהם לוקחים את העסק ברצינות ומורים לאנשיהם לקום ולהצביע לעירייה. ומה יקרה אז? תוך 24 שעות ירושלים לא תהיה חרדית אלא ערבית, עם ראש עירייה ערבי. 40 אחוז מהתושבים שמצביעים בקול אחד מכריעים את התוצאה, ואין בזה כל ספק. אבל את מי זה מעניין?"